פרסונליזציה. מילה גדולה, שחוזרת וקופצת לי לאחרונה מכל מיני כיוונים. אבל, העולם משתנה. הצרכנים והלקוחות איתו.
אנחנו לא אוהבים יותר לתקשר עם מותגים גדולים. למרות שאנחנו ממשיכים לצרוך אותם.
אנחנו רוצים קשר בין אישי. חוויות ממוקדות ומותאמות אישית. אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו כאינדיבידואל. באותה נשימה אנחנו רוצים לדעת מי עומד מולנו. מאיפה הגיעה הסחורה, מי ייצר אותה, עיצב אותה ובעיקר להכיר את האנשים והסיפור שמאחורי. הרבה פעמים בעבודה עם עסקים ומעצבים אני רואה את פיצול האישיות הזה במותג. אתר שמדבר חלקו ברבים וחלקו ביחיד, חיפוש אחרי הדרך להציג את הסיפור האישי, חיפושים של הלקוחות אחר מי עומד מאחורי, כי די כבר עם הבוטים. פרסונליזציה כמילת מפתח. מאמינה שזה נכון לכל העסקים.
זאת אני. רוני רוסו. ואני הכי מאמינה בזה. לא מזמן Efrat Zviran ציטטה היטב, את אחת השיחות שלנו, שחור על גבי פייסבוק בנושא: "אני זמינה ללקוחות שלי, גם למיליון דברים אחרים, אם אני יכולה, אני עונה גם באמצע הלילה להודעות, אין לי בעיה לשחרר מייל בשבת בערב- אם זה מה שמרגיש לי, גם אם זה לא השעות המקובלות לעבוד בהן, או לפרסם בפייסבוק. זו אני ומה שאני מאמינה בו, זה לא מתאים לכל נותני השירות. זו הדרך שלי. אבל אנחנו עוברים לעולם של חוויות, ולי חשוב שהלקוחות שלי יצאו עם חוויית שירות בלתי נשכחת". איך זה עובד לכם? מותג בפרונט או שדווקא אתם? ומה הלקוחות שלכם מחפשים?
댓글